מאתרת הילדים - רנה דנפלד

THE CHILD FINDER-By Rene Denfeld

סקרה את הספר: לי יניני

עוסק בנושא חמור וקשה: "היעלמות ילדים". על הכריכה נכתב: עוצמתי, מקורי, שובה לב, מפתיע, ספר שיותיר את הקורא חסר נשימה. אני מסכימה עם רוב הקומפלימנטים. לגבי המילה "מקורי" אני פחות מסכימה, משום שבעיה זו תמיד קיבלה, מקבלת ותקבל אזכורים בקולנוע, בספרות ובתקשורת. לצערנו, ברוב המקרים הפרשות הללו מסתיימות לא טוב.

ההגדרה "ילדים נעדרים" מתייחסת לסוגים שונים של היעלמויות: חטיפה על ידי אחד ההורים, בריחת קטינים מהבית, חטיפה על רקע פלילי, ניצול מיני ו/או במקרה הטוב "הילד החליט לתפוס ראש באילת". אצלנו לא חסרו פרשות כאלה: הילדה רוז, אורון ירדן, נאוה אלימלך, דני כ"ץ ועוד.

העלילה "מאתרת הילדים" מגוללת לקורא על ידי שתי דמויות: הילדה: מדיסון קאלבר והבלשית: נעמי.

נעמי בשנות העשרים לחייה עם שיער חום ארוך, חיוך שובה, למודת ניסיון ואחת שלא מבקשת רשות, אלא מחלקת הוראות. במילה אחרת: קשוחה... אבל בפנים רכה כחמאה.

מדיסון קאלבר נעלמה להוריה: ג'ימס וכרסטינה לפני שלוש שנים. הוריה יצאו יחד עם מדיסון לבחור עץ לחג המולד ביערות אורגון, אבל... הרע מכל קרה! מדיסון נ-ע-ל-מ-ה!

חטיבת החיפוש וכלב לאיתור גופות לא מצא גופה. ההיפותיזה: גופתה של מדיסון נקברה מתחת לשלג, או נטרפה על ידי בעל-חיים.

למרות הסיכויים האפסיים למצוא את מדיסון לאחר שלוש שנים, והחשד של כרסטינה וג'ימס שביתם היחידה נחטפה, הם החליטו לפנות לנעמי, הידועה כבלשית עם כשרון מיוחד לאיתור ילדים שנעלמו. זו הייתה תקוותם האחרונה...

נעמי מאוד מזדהה עם ילדים שאיבדו את דרכם, במיוחד שהיא עצמה הייתה ילדה אבודה. מעת פניית ההורים של מדיסון לנעמי, העלילה מגוללת לקורא תחת אזהרה שגם אם מדיסון תימצא - היא לא תהיה אותה מדיסון.

כנגד כל הסיכויים, נעמי יוצאת למסע החיפוש ביערות אורגון הקפואים, והמושלגים בצפון מערב ארה"ב. תוך כדי המסע נפרשים לקורא אזכורים מעברה כילדה אבודה, ומערכות היחסים המיוחדים שנרקמו עם גב' קיטל שאימצה אותה, ג'רום המאומץ שגדל עימה, חברתה הקרובה-דיאן, שומר היערות ועוד.

נעמי מתוארת כאחת שלא פוחדת מכלום. היא חוצה גבולות, עצמאית, לוקחת סיכונים ומרגישה מצוין בשטחים פתוחים, מאשר תאים סגורים, או משרדים עמוסי קלסרים. היעלמותה של מדיסון מהדהד בתוכה לאורך כל המסע, ומעורר רסיסי תמונות מעברה הכוללים חלומות וסיוטים. נעמי מצטיירת לקורא כאישה דעתנית, ומאותן נשים שאומרות לעצמן: "השמש שוקעת רק כדי לזרוח שוב."...

סיפורה של נעמי נארג בסיפורה של מדיסון האגדית – ילדת השלג, והשילוב ביניהם מאוד ייחודי ומעניין.

רנה דפנלד מטיבה להעביר לקורא את העלילה, ותופרת לתוכנה תיאורים קשים לעיכול ומצמררים. ראשיתה של העלילה איטית, אך בהמשכה היא צוברת תאוצה ועולה על כביש מהיר, ללא רמזורים ועד להסרת הלוט.

לדעתי זהו ספר טוב. יופיו של הספר נמדד באופן הכתיבה ובחום האנושי המוקרן ממנו. אי לכך ולאור העובדות שציינתי בראשית הסקירה, על הכתיבה אדרג את הספר בארבעה כוכבים מתוך חמישה כוכבים, ורעיונו ידורג לשלושה כוכבים מתוך חמישה כוכבים.

בשורה התחתונה: האם נעמי הצליחה לראות בקצה המנהרה את פנס הרכבת הבאה ממול?

רוצים תשובה? תקראו בעצמכם.

תיהנו

אגב, מהכריכה הפנימית הבנתי שהסופרת עצמה מתגוררת באורגון שבפורטלנד עם שלושת ילדיה וכולם מאומצים. כל הכבוד לה!

לי יניני

דני ספרים הוצאה לאור, מתח, 266 עמודים, 2018