ינשוף קטלני - סמואל ביורק

איך שהבטתי על תמונת הינשוף על גבי הכריכה, וקראתי את התמצית על גבי הכריכה, היה ברור לי שאני הולכת לקרוא ספר עם ריח של מיסטיקה, כתות למיניהן, כשפים ובשורות לא משמחות.

עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, הייתי סקרנית לדעת למה סמואל ביורק בחר ב"ינשוף קטלני" כשם לספרו. ביקור קצרצר בגוגל העלה שביוון העתיקה הינשוף היה בעל חיים ששייך לאלת החוכמה, וכיוון שכך הוא הפך לסמל המדע. במקרא הוא עוף טמא ומוזכר גם כעוף חרבות המסמל חורבן של מקום.

מכאן והלאה הבנתי שטוב זה לא הולך להיות. מהיכרותי הקודמת שלי עם סמואל ביורק עם ספרו "נוסעת ללא מלווה", כבר ידעתי למה לצפות.

בפרולוג מתוארת חתונה באביב של שנת 1972, אבל זו חתונת יוצאת דופן, מפני שהזוג ביקש להינשא אצל כומר הכנסייה בחשאי.

למה?

החתן הוא בנו של אייל ספנות דתי ושמרן ולא רק, הוא גם תורם נכבד לכנסייה, שבזכות תרומתו הכנסייה זכתה לקישוט מגולף במזבח מעץ מהגוני, מעשה ידיו של פסל ידוע, המתאר שבע עשרה תמונות מתחנותיו של ישו.

אביו של החתן שכב על ערש הדווי, ובנו עתיד היה לרשת הון אדיר, אך בתנאי אחד שהציב לו אביו: "אסור שדם זר יתערבב בדם המשפחה, ולכן אסור לאשה שיבחר שיהיו ילדים מנישואים קודמים." אבל, האדם רוקם תוכניות ואלוהים צוחק מעל, הוא דווקא התאהב באישה גרושה עם שני ילדים.

מה עושים?

כדי לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה הוחלט "להעלים" את הילדים.

לאן? למשפחה רחוקה של החתן באוסטרליה, עד אשר הענייניים הרשמיים יסתדרו.

הכומר ידע על התנאי והתלבט, אך מאחר והחתן הניח מעטפה שמנה על שולחנו, אז למה לא בעצם לסייע לזוג הצעיר שרוצה להינשא?

לאחר שנה חזרה האישה הצעירה לכומר בדאגה, עקב כך שלא שמעה מילדיה דבר, ויתכן שמשהו לא כשורה עם הילדים. מאידך גם החתן שנישאה אליו לא בדיוק אותו אדם שחשבה, והחיים הזוגיים אינם זורמים על מי-מנוחות. הכומר מצדו, הבטיח לסייע לאחר שיהרהר בסוגיה.

אבל, היות ועסקינן בספר מתח, למחרת בבוקר האישה נמצאה מתה במכוניתה. בעיתון נכתב שהאישה נהגה בגילופין. הכומר דיווח לבעל על ביקורה של האישה בכנסייה ועל דאגתה לילדיה. הבעל מצדו הרגיע את הכומר ודווח, שבזמן האחרון אשתו לא הייתה במיטבה, ואף הרבתה לשתות וליטול תרופות הרגעה. לקינוח הבעל רשם שורה של ספרות ודחף את פתק לידיו של הכומר.

כעבור כמה שנים טום פיטרסון הבוטנאי מצא במסגרת עבודתו, ילדה רזה, עירומה, מתה, שרועה בקרחת היער בתנוחה משונה, מוקפת נוצות ונרות בצורת כוכב, כשבפיה נעוץ שושן לבן, ודמויות על הקרקע. תמונה מזעזעת ומחרידה!

מכאן ואילך נכנסים לתמונה דמויות שפגשנו בספר "נוסעת ללא מלווה". מונק הולגר-חוקר מקרי רצח, ומיה קליגר שותפתו לחקירה ועם דבשת של עבר לא פשוט, אבל! חוקרת מבריקה.

היכן תופסת את מונק הולגר הבשורה המזעזעת הזו? באמצע מסיבת יום הולדת לנכדתו של הולגר מונק, וצרות באים בצרורות, באותה עת הוא מתבשר שגרושתו, שהוא מאוד אוהב עומדת להינשא. מסיבה או לא מסיבה, מונק הולגר נאלץ לעזוב את המסיבונת ולפנות לזירת האירוע.
החקירה הראשונית מגלה שמדובר בקמילה גרין, בת שבע-עשרה, גדלה במשפחות אומנות, לפני שלושה חודשיים דווח שנעלמה ממוסד כלשהו לנוער במצוקה בשם "המשתלה". דוח הביניים מהנתיחה מראה שהבטן שלה הכילה כופתאות שמאכילים בעלי חיים.

מכאן ואילך, סמואל ביורק מפתל את העלילה, ובכל פרק נוטע עוד מידע, ועוד סיבוב. עוד יותר מטריד את מונק הולגר, שרולף ליקה-הבעל המיועד של מריאנה גרושתו, עובד כמורה ב"משתלה". החקירה נעה לכל הכיוונים, ולפעמים הייתה לי הרגשה, שמדובר בצומת לא מרומזר שכל המכוניות נכנסו למרכזו.

בעלילה יש דמויות שחוזרות על עצמן מהספר הקודם כמו: גבריאל האקר עם המוח המבריק, קארי שאהב מאוד לשתות ולהשתכר עד כלות ועוד.

כשמדובר בספר מתח, בוודאי שאי אפשר לספר פרטים נוספים מעבר לנכתב כאן.

מי שקרא את הספר הקודם ימצא שדפוס הכתיבה והעריכה זהים לשני הספרים, ובמחשבה מעמיקה יותר אפילו יש לשתי העלילות, קווים זהים עם אותם נופים וקור בלתי נסבל.

מיה קריגר גם פה נחשבת לדמות לא שגרתית, שנונה וחדה, שלאחר ששרפה את הגשרים במשטרה חוזרת, ומקבלת מקל אחיזה ממונק הולגר. בספר הזה פחות אהבתי אותה, ואין לי מושג למה ומה הפריע לי.

אוהבי הז'אנר שעדיין לא קראו את הספר "נוסעת ללא מלווה" ייהנו מהספר הנוכחי. לעומת זאת, כמי שקראה את הספר היה חסר לי כאן משהו, למרות שגם הספר הזה הצליח לשאוב אותי, אבל פחות. לדעתי, היה אפשר להפחית מעומס הדמויות, לצמצם בחלקי הפאזל, לקצר את העלילה, ולבצע הידוק משופר סביב הדמויות הראשיות.

בשורה התחתונה: חגיגה למעריציו של סמואל ביורק ועוד דבר, זכרו, כשיש כריכה שחורה עם איור של ינשוף, זה לא יכול להיות סיפור חיים שמבשר טובות.

לי יניני