משפט בוונציה - רוברטה ריץ'

042496 n

משפט בוונציה-רוברטה ריץ'
A TRIAL IN VENICE-ROBERTA RICH
חוות דעת אישית/לי יניני

"משפט בוונציה" הוא הספר השלישי בטרילוגיה "המיילדת מוונציה" ו"המיילדת מן ההרמון". 

בספר "המיילדת מוונציה" רוברטה ריץ' גוללה את סיפורה של חנה היהודייה, שיילדה את אשתו של הרוזן קונטה פאולו די פידובאני, והסתכנה במאסר על הפרת אחד החוקים נגד היהודים. בספר "המיילדת מן ההרמון" רוברטה מגוללת את חייהם של חנה ויצחק לוי בקונסטנטינופול משנת 1578, ואחרי שעזבו את וונציה. הספר "משפט וונציה" סוגר את המעגל. 

בפרולוג אנחנו פוגשים את חנה בשנת 1580 בוונציה בכלא פוצי. חנה בהריון שוכבת על מזרון הקש וחושבת איך תקרא לנולד. אם זה יהיה בן שמו ייקרא דניאל משום שהפגין אומץ בגוב האריות, ואם זו תהיה בת שמה יהיה אסתר, לזכר אסתר המלכה שהצילה את עמה, מגזר דינו של המלך אחשוורוש. המידע היחידי שיש על חנה בפורולוג - חנה כלואה באשמת ביצוע פשע חמור, ובגלל הריונה חייליו של הדו'גה לא תלו אותה. לאחר הלידה היא תיגרר אל הסטרפדו ותיתלה, גופתה תבותר, אבריה יפוזרו ברחבי העיר ותינוקה יושלך לתעלה. כך נהוג בוונציה.

איזיק (יצחק) בעלה היה יוצא מדעתו אם היה רואה את מצבה בכלא. עצבות אחזה בחנה כשנזכרה כשהפליגה מעבר לים, והותירה את האדם שאהבה מאחור בקונסטנטינופול עם ג'יסיקה הקטנה. כדי לשמור על עוברה, היא כפתה על עצמה לבלוע את הלחם המעופש, שביאנקה אישתו של הסוהר גווידו הכינה, ובלילה התעטפה כדי להגן על גופה מנשיכות העכברושים. 

"חנה סיכנה את חייה-אבל יותר גרוע מכך, היא סיכנה את חייו של עוברה. ולשם מה? מתיאו עלול להיות מת. חניקת ילד בן חמש אינה משימה קשה. אבל הם נזקקו לו, לא? או שמא כל ילד קטן אדום שיער ישרת את מטרתם באותה מידה?" (עמוד 11) 

מהפרולוג רוברטה מחזירה את הקורא שנה אחורנית לקונסטנטינופול - שנת 1579. יצחק השתלב יפה בתחום סחר המשי, והיא נחשבה למיילדת הטובה ביותר, וסעדה מאות נשים בהרמונו של הסולטאן מוראט השלישי. באחד הימים, שיצאה לקניות בשוק יחד עם מתיאו בן החמש, מלבד הקניות שערכה, היא חזרה הביתה בלעדי מתיאו... מתיאו השתחרר מידה של אימו בשוק הומה אדם ונעלם... החיפושים לא העלו דבר. חנה ויצחק (איזיק) חיפשו ולא מצאו. הם התאבלו על אובדן הילד, וג'יסיקה אחותו המאומצת (בתה של לאה שנפטרה בלידה ומוזכרת בספר "המיילדת מן ההרמון"), לא הבינה לאן נעלם מתיאו אחיה שכל כך אהבה.

לאן נעלם מתיאו? האם הוא ברח? האם הוא נחטף? ואם נחטף על ידי מי נחטף ולמה? 

ב-4.9.1579 נוחת בביתם של חנה ויצחק לוי מכתב מצ'סקה. במכתב צ'סקה כותבת על מגוריה בוילה די פדובני בוונציה, ומעדכנת שמתיאו נלקח ממנה בשוק, כדי למלא את חובתה להביאו לוונציה ולגדלו כנוצרי. בד בבד היא גם כותבת שמתיאו חולה בשחפת, ונותרו לו מספר שבועות ספורים לחיות. לכן היא מזמינה את חנה כדי להיפרד ממנו לפני שייפרד מהחיים. במכתבה צ'סקה מתחננת בפני חנה לעלות על הספינה הבאה לוונציה, ולהגיע לווילה די פודבאני על גדות נהר הברנדה. 

אחרי המכתב ועל אפו וחמתו של בעלה, חנה ההריונית עולה על הספינה "פורטונה" (מזל באיטלקית), ומפליגה בדרך לא דרך לוונציה לפגוש את מתיאו, בנה המאומץ, בתקווה שיחזיק מעמד והשחפת לא תכריע אותו לפני עגינתה בוונציה.

האם חנה לוי הצליחה לפגוש את מתיאו?
מדוע מתיאו בן החמש נחטף על ידי צ'סקה ופוסקארי-דודו תאב הבצע? 
מה מזימתו של פוסקארי שמתעקש לתבוע אפוטרופסות על מתיאו?
מי ומה ממתין לה בוונציה?
האם הצדק ייעשה והאמת תצא לאור? 

רוברטה ריץ' מטיבה להציג את התקופה בכל שלושת ספרי הטרילוגיה. למרות שהספר הנוכחי יכול לעמוד בפני עצמו, אני ממליצה לקרוא את הספרים הקודמים, ועל אחת כמה וכמה שבספר הנוכחי מוזכרות דמויות מספריה הקודמים. 

באמצעות דמותו של אשר אחיה, הקורא נחשף לחיי היהודים בגטו הראשון באירופה. אשר הזכיר לי את הסרט "הסוחר מוונציה". הוא התגורר עם ציפורה אשתו ואם ילדיו בגטו שבוונציה. לפרנסתו הלווה בריבית ולדאבונם של הזוג, שניים מילדיהם לא שרדו את המגפה השחורה. 

ברקע ולאורך העלילה מבצבצים עובדות היסטוריות. כידוע במאה ה-16 וונציה הייתה עיר מסחר שקלטה אליה סוחרים ואנשי כספים רבים. נחשול של פליטים יהודים רבים הגיע לוונציה לאחר גירוש ספרד. כבר במאה ה-14 היהודים בוונציה נאלצו לציין את עובדת יהדותם באמצעות טלאי, וחייהם היו רצופי הגבלות כולל לחצים להתנצר והואשמו בעלילות דם. באותם שנים המגפה השחורה טרפה אנשים. איטליה נמצאה בתקופת הרנסנס האיטלקי, ותחילתו של סגנון הבארוק באירופה. בבד בבד הקורא פוגש גם את עוצמתה של האימפריה העות'מאנית. בל נשכח שבאותם שנים הונחו היסודות למדע והפיזיקה המודרניים בתרבות המערבית. (גלילאו גליליי). 

דפוס הכתיבה בספר הנוכחי לא שונה משני ספריה הקודמים. רוברטה שמה דגש על מנהגי היהדות, מתעכבת על מצוות ומנהגים, אמונות טפלות, מגפות ומחלות, אכזריות, עוני, דלות, אינטרסים, ומדגישה עד כמה כבודו של בן הזוג נחשב באותם ימים. כמו בספריה הקודמים גם בספרה הנוכחי, רוברטה ריץ' לא מהססת לתאר סצנות קשות ואכזריות, המחייבות נשימה עמוקה והרבה חמצן. 

העלילה טובה, הקריאה קולחת והקצב מתאים. אין רגע דל ויש גם קטעים שפעימות הלב מתעצמות. למרות גומותיה של העלילה, אני חושבת שהדמות המרכזית מהודקת היטב, לעומת זאת הדמויות המשניות שטוחות מידי, והעובדות ההיסטוריות לא תמיד מדויקות, אך כל עוד עסקינן בעלילה בדיונית אזי זה נסלח.

בסוף הספר שולבו מתכונים קוסמטיים וקרמים שהשתמשו חנה וציפורה (גיסתה). רוברטה מדגישה שהיסטורית המתכונים אינם שחזורים מדויקים. 

הציור שנבחר לכריכה מקסים וממש עושה לי חשק לטוס לאיטליה. 

בשורה התחתונה: עלילה על אישה אחת אמיצה, עוצמתית, ודעתנית שבחרה לעשות מעשה ולא פחדה. 

אני אהבתי, ומי שקרא את שני הספרים הקודמים ודאי יקרא גם את הנוכחי. מעניין על מה יהיה הספר הבא שלה. אני רק מאוד מקווה שלא שהגב' רוברטה ריץ' לא תתפתה להמשך. 

לי יניני

כנרת זמורה ביתן, רומן היסטורי/תנכ"י, 288 עמודים, 2018

נ"ב: ממליצה להוצאה להמליץ לקורא בכריכה לקרוא את שני הספרים הקודמים שמהווים תשתית לספר הנוכחי.